תרבית רקמה גידול חלק רקמה, או תאים בודדים מחוץ לגוף האורגניזם ממנו נלקחו. הרקמות/תאים גדלים על קרקע מזון מלאכותית וסטרילית העונה על כל דרישותיהם מבחינה תזונתית, חומציות (pH), טמפרטורה וכד'. חשיבות טכניקת הגידול הזו לחקלאות המודרנית טמונה באפשרות ליצור צמח שלם מחלקיק רקמה של צמח אם. על קרקע מזון מתאימה (מותאמת ספציפית למין הצמח) המכילה את ההורמונים הצמחיים הנכונים במינון הנכון אפשר כיום לייצר שתילי בננה, פרחי קאלה ושתילי תות מחלקיקי צמח הנלקחים מהזן הרצוי. היתרון בריבוי זה לעומת ריבוי וגטטיבי רגיל הוא: קבלת צמחים רבים, נקיים מפתוגנים, תוך פרק זמן קצר. הצלחה נוספת של השנים האחרונות: גידול פרוטופלסטים (תאים צמחיים חסרי דופן) בתרבית רקמה. פרוטופלסטים מצמחים שונים ואפילו ממינים שונים שהצליחו למזג ביניהם, הולידו צמחים בעלי הרכב גנטי חדש שספק אם ניתן היה לקבלו בדרך של הכלאה רגילה. החסרון העיקרי של טכניקת תרבית הרקמה הוא הצורך לשמור על סטריליות מוחלטת ומחירה היקר (עדיין).