שם המאמר: הפריחה של "מבשרי הגשם" בצמחיית ארץ ישראל
שם המחבר: דפני א., שמידע א., אבישי מ.
פרטים ביבליוגרפים: (1971), טבע וארץ, כרך יז', חוב' 6, ע' 261
סוג המאמר: מאמר מלא
הנושא: גיאופיטים, פריחה, נביטה, זרעים
הפריחה של "מבשרי הגשם" בצמחיית ארץ ישראל
מדי שנה בשנה חלה "עליה לרגל" מיוחדת במינה אל הר מירון, כאשר חובבי הטבע באים בחודש אוקטובר לחזות בפריחת החלמונית הגדולה. כמותה יש עוד כעשרים מיני צמחים אחרים בארצנו הנוהגים לפרוח מדי שנה במועד קבוע (פחות או יותר) שבין הקיץ לבין גשמי היורה, והם מכונים "מבשרי הגשם". כל אלה הם גיאופיטים (צמחי בצל ופקעת) וכולם פורחים ללא עלים, ומאידך אין גיאופיט כלשהו הפורח ללא עלים בעונה אחרת של השנה.מנין הדייקנות הזו בפריחתם, ומדוע הם חיים בדרך החורגת ממחזור החיים המקובל אצל שאר צמחי הבצל והפקעת שבארצנו?
על כולנו מקובל האביב כעונת הפריחה העיקרית של צמחי ארצנו, ואמנם צמחים רבים פורחים בעונה זו בעקבות גשמי החורף. לפיכך מפתיעה העובדה שכעשרים מינים פורחים דווקא לפני הגשמים, לקראת הסתיו, ומכאן בא להם הכינוי "מבשרי הגשם". עלינו לזכור שבארץ ישראל (כולל סיני וחרמון) מצויים כ- 3,000 מיני צמחים, מתוכם מהווים "מבשרי הגשם" כשני שליש האחוז בלבד (ראה לוח מס' 1).
לוח מס' 1: רשימת המינים "מבשרי הגשם" בצמחיית ארץ ישראל
| תפוצה בארץ ובית הגידול | שם לועזי | שם עברי |
| משפחת השושניים | ||
| נפוץ באזור הים תיכוני | Scilla autumnalis l | בן חצב סתווני |
| מדבר וערבה | Scilla hanburyi bak. | בן חצב מדברי |
| נפוץ באזורים ים-תיכוניים וסלעים מדבר | Urginea maritma (l.) bak | חצב מצוי |
| מדבר וערבה | Urgin undulata (desf) steinh | חצב גלוני |
| גוש קתרינה בדרום סיני | Colchicum cornigerum tack. et drar | סתוונית סיני |
| אזור הר הנגב | Colchicum tunicatum feinbr. | סתוונית הקליפות |
| רום החרמון | Colchicum tauri (siehe) stef | סתוונית מול הלבנון |
| הרים, הרי יהודה וגליל עליון | Colchicum hierosolymitana feinbr | סתוונית ירושלים |
| הרים, גליל עליון | Colchicum decaisnel boiss. | סתוונית בכירה |
| ידוע פרט יחיד מהר לוץ | Colchicum schimperi janka | סתוונית שימפר |
| משפחת הנרקיסים | ||
| חוף הים | Pancratium maritimum. L. | חבצלת החוף |
| מצוקים וסלעים באזור הים התיכון | Pancratium pariflorum decne. | חבצלת קטנת פרחים |
| כורכר בשפלה | Narcsisus serotinus l | נרקיס אפיל |
| אזורי ספר בהרים ורום החרמון | Sternbergia clusiana ker-gawl | חלמונית גדולה |
| הרים, אזור ים התיכון (כרמל, הרי יהודה, גולן, גליל עליון) | Sternbergia parviflorum decne. | חלמונית זעירה |
| משפחת אירוסים | ||
| הרים, באזור הים תיכוני (גליל עליון, הרי יהודה) ורום החרמון | Crocus olbanus siehe | כרכם נאה |
| רום החרמון, הרי יהודה (רמאללה) | Crocus hermoneum dinsm | כרכם חרמוני |
| מקומות לחים בהרים באזור הים תיכוני (גליל עליון, גולן) | Crocus ochroleucus boiss. et gaill. | כרכם צהבהב |
| הר הנגב וטוף בגולן | Crocus damascenus herb | כרכם דמשקאי |
מה המשותף לכל המינים אשר בקבוצת "מבשרי הגשם"?
ראשית, כולם צמחי בצל ופקעת (גיאופיטים), הפורחים לפני גשמי היורה או בסמוך מאוד אליהם. שנית, כאשר מופיעים הפרחים - אין בנמצא עלים, וזאת בניגוד למקובל עלינו בשאר צמחי הפקעת והבצל, בהם מוצאים עלים ופרחים בעת ובעונה אחת. העובדה ש"מבשרי הגשם" מהווים חריג בולט לעומת רוב הגיאופיטים, שהם בעלי מחזור צמיחה ופריחה חורפי-אביבי טיפוסי מעלה כמה שאלות:
- מדוע "כדאי" לנהוג בדרך זו, היינו - מה היתרונות האפשריים הנובעים מהתנהגות שכזאת?
- האם בני הקבוצה קרובים מבחינת שייכותם למשפחות, סוגים ומינים, היינו - האם זו קבוצה אחידה מבחינה סיסטמטית?
- האם המדובר בתופעה אחת ומה הקשר שלה לתנאי הסביבה?
- מהו המוצא הגיאוגרפי האפשרי של המינים הנמנים על קבוצת "מבשרי הגשם"?
מילון מונחים
- גיאופיט - צמח בעל איבר אגירה תת-קרקעי (בצל, פקעת וכו') עליו מצויים ניצני התחדשות.
- פנולוגיה - מכלול התופעות המחזוריות בחיי הצמח כמו לבלוב, צמיחה, פריחה, חניטתזרעים והתייבשות.
- עלים היסטרנטיים - עלים המופיעים בעונה נפרדת מהפרחים.
- עלים סיננטיים - עלים המופיעים בעת ובעונה אחת יחד עם הפרחים.
- שחלה על-קרקעית - שחלה המצויה מעל פני האדמה, פרחים הנישאים על הרוב על עמוד תפרחת ברור.
- שחלה תת-קרקעית - שחלה החבויה מתחת לפני הקרקע בעוד עטיף הפרח בולט מעליה. לאחר ההפריה נוצר פרי הטמון בקרקע או נדחף מעל פני הקרקע.
במאמר זה ננסה לברר את השאלות שהעלינו. נסקור את מיני הקבוצה מכמה היבטים תוך התבססות על היכרות קרובה של התנהגות המינים המקומיים בשדה ועל כמה ניסויים ראשוניים בגידולם וכן תוך השלמת התמונה מהספרות.
המשפחות, הסוגים והמינים
רוב המינים "מבשרי הגשם" משתייכים למספר מצומצם של משפחות - שושניים, נרקיסים ואירוסיים. העבודה תיוחד למשפחות אלו בלבד, למרות שבאגן הים התיכון מצויים כמה מינים ממשפחות אחרות (כמו לופיים ורקפתיים). התכונה של הופעת עלים במועד נפרד מהופעת הפרחים שמשה כסימן עזר במיון הסוג סתוונית ובמיון הסוג כרכום לעומת זאת לגבי הסוגים האחרים מצוינת התופעה הזאת בספרות פה ושם ללא התייחסות מיוחדת. ראוי לציין כי באותם הסוגים עליהם נמנים "מבשרי הגשם" מצויים מינים, בהם מופיעים הפרחים יחד עם העלים (מינים בעלי עלים סיננטיים) וכן מינים בהם הפרחים מופיעים בעונה שונה מזו של הופעת העלים (מינים בעלי עלים היסטרנטיים).מחזור החיים של "מבשרי הגשם"
הפרחים המופיעים ללא עלים - האם הקדימו להופיע לעומת העלים (שיתפתחו אחרי הגשמים)? או שהם פרחים שאיחרו להופיע, וקשורים לעלים שייבשו בקיץ? כדי לענות על שאלה זו נבדוק מה מתרחש באיבר האגירה של הצמח.
אם עושים חתך לאורך הבצל של חצב, בן-חצב או חבצלת, מוצאים בתוכו - בסוף עונת הצמיחה, בראשית הקיץ - עמוד פריחה עוברי, שהוא העתיד להתנשא בקיץ מעל פני האדמה. במקרה זה שלב הפריחה מאחר לעומת שלב הצמיחה, ואיבר האגירה הוא בצל רב-שנתי.אם בודקים בצורה דומה את הפקעת של כרכם או סתוונית, מוצאים בה - בזמן הפריחה - ניצנים רדומים של עלים. במקרה זה מופיע שלב הצמיחה לאחר שלב הפריחה ואיבר האגירה - הפקעת - מתחלף לגמרי מדי שנה בשנה. במינים מסוימים (כרכם נאה וסתוונית מול הלבנון) מוצאים עלים בסוף תקופת הפריחה, וזו עדות מסייעת לכך שהפריחה במינים אלו קשורה לעלים שיופיעו לאחר מכן.
ההפרדה לשתי תת-קבוצות, על פי ההקדמה או ההאחרה של הפריחה, מקבילה למקום הימצאותה של השחלה. אצל המינים מאחרי הפריחה (חצב וכו') - השחלה היא על-קרקעית, בעוד שהמינים מקדימי הפריחה (כרכום וכו') - הם בעלי שחלה תת-קרקעית.
במינים בעלי השחלה התת-קרקעית נשמר ההלקט מתחת לפני האדמה, וכך מוגנים הזרעים בעונה הקשה של החורף .הבשלת הזרעים ופיזורם נעשים רק באביב ונביטתם - רק לאחר גשמי השנה הבאה. במינים בעלי השחלה העל-קרקעית הזרעים מבשילים ומופצים עוד לפני הגשם, והזרעים נובטים עם הגשמים הראשונים, כלומר - מינים אלה "זוכים" בשנה שלמה לעומת המינים בעלי השחלה התת-קרקעית (לוח מס' 2).
לוח מס' 2: עונת הגידול הראשונה בשתי תת-הקבוצות של "מבשרי הגשם"
| שנת הגידול | העונה | שחלה על-קרקעית "קבוצת החצב" | שחלה תת-קרקעית "קבוצת הכרכום" |
| שנה ראשונה | קיץ | פריחה וחניטת זרעים | פריחה |
| סתיו | הפצת זרעים ונביטה | חניטת זרעים | |
| חורף | התבססות הנבט | הזרעים קבורים בקרקע | |
| שנה שניה | אביב | התייבשות הנוף הירוק | הפצת זרעים |
| קיץ | גמר עונת הגידול ראשונה | זרעים חשופים | |
| סתיו | נביטה | ||
| שנה שלישית | חורף | התבססות הנבט | |
| אביב | התייבשות הנוף הירוק | ||
| קיץ | גמר עונת גידול ראשונה |
מועד הפריחה
רוב "מבשרי הגשם" פורחים בארצנו בחודשים ספטמבר-נובמבר. החצב מקדים ופורח כבר באוגוסט, בעוד מיני הכרכום עשויים להמשיך בפריחתם עד דצמבר. מועד הפריחה באותה שנה באותו המין קשור בעיקר בגובה הטופוגרפי של מקום גידולו , אולם בכל אוכלוסייה מועד הפריחה קבוע פחות או יותר. כך מציין עזי פז (1975) שהחלמוניות בהר מירון (רום של כ- 1200 מ') מקדימות לפרוח כדי חודש לעומת אלו של נחל דישון (רום של כ- 450 מ').השפעת תנאי הסביבה על מועד הפריחה
בסקירת בתי הגידול של המינים "מבשרי הגשם" בארץ (לוח מס' 1) נמצא שכמחצית המינים קשורים לבתי גידול ים-תיכוניים פתוחים של חורש מנוון, 5 מינים מצויים בחבלים המדבריים והערבתיים, ומין אחד בחגורת הרסס. לאור השוני הרב הזה של בתי הגידול ננסה לברר את הקשר בין גורמים בודדים של בית הגידול לבין התופעה של פריחה סתווית ללא עלים.
הטמפרטורה
בתצפיות שערכנו בשדה - בירושלים וממזרח לה - מצאנו כי בן חצב סתווני פורח קודם במפנה הצפוני ורק אחר כך במפנה הדרומי של אותו אתר. בשטח (בסביבות אל-עזריה) בו מצויים בן חצב סתווני במפנה הצפוני ובן חצב מדברי במפנה הדרומי - פורח קודם הראשון. כאשר בן חצב מדברי מצוי בשני המפנים - הוא פורח קודם במפנה הצפוני. בכל המקרים ההפרש במועדי הפריחה היה כשבוע-שבועיים.
בניסוי ראשוני נלקחו שלושה מדגמים (כל אחד בן 10 בצלים) של בן חצב סתווני והוחזקו במשטרי טמפרטורה שונים: 1. טמפרטורה קבועה של 10 מעלות צלסיוס; 2. טמפרטורה קבועה של 20 מעלות; 3. 20 מעלות ביום ו- 10 מעלות בלילה. כל המדגמים הוארו 12 שעות ביום. בשני הטיפולים הראשונים לא נתקבלה כל תגובה, בטיפול השלישי פרחו 9 מתוך 10 הבצלים במועדים החופפים לפריחה בשדה. מכאן נראה, שיש צורך במשטר של חילופי טמפרטורות תוך כדי הנמכתן - כאות (סינגל) לפריחה.
בדרך כלל הפריחה האביבית בארצנו (כולל גיאופיטים) מתחילה קודם באזורים הנמוכים ורק אחר כך מתקדמת לעבר האזורים ההרריים (זהרי 1955). התופעה מוסברת בכך שהפריחה האביבית והקיצית תלויה במעבר טמפרטורות נמוכות לגבוהות, וכידוע - המקומות הגבוהים מאחרים יחסית להתחמם. לעומת זאת, הרי ב"מבשרי הגשם" האות לפריחה הוא הפוך - הפריחה תלויה במעבר טמפרטורות גבוהות לנמוכות, כפי שנוכחנו בתצפיות ובניסוי שתוארו לעיל. לכלל מצב זה מגיעים קודם בהרים הגבוהים ורק אחר כך במקומות הנמוכים יותר, לפיכך נכנה את פריחתם המקדימה של "מבשרי הסתיו" במקומות הגבוהים בשם "היפוך הפריחה".משק המים
חצב מצוי, המנותק ממקור מים ומונח במקום יבש אך הנתון לחילופי טמפרטורה, ממשיך לפרוח מדי שנה, בספטמבר-אוקטובר במשך 5-4 שנים לפחות וללא עלים. מכאן עולה ההצעה שעמוד הפריחה ניזון ממים המצויים באיבר האגירה שלו, בעוד התפתחות העלים תלויה בתוספת מים ממקור חיצוני. השקיית חצב בקיץ אינה מביאה לידי תגובה. לעומת זאת השקיית בן חצב סתווני באופן רצוף החל מחודש יוני, מעוררת אצלו בספטמבר פריחה סתווית ללא עלים (אצל בן חצב מדברי לא נתקבלה תגובה). בצירוף עם הידוע אודות חלמונית צהובה נראה כי גורם הלחות קובע בהופעת העלים אך אינו קובע לגבי הופעת הפריחה, וכי שני שלבים אלו מופעלים בנפרד זה מזה ע"י גורמי סביבה שונים.
התפוצה הגיאוגרפית של "מבשרי הגשם"
כדי ללמוד באיזו מידה קיימת חוקיות כלשהי בחלוקה הגיאוגרפית של המינים "מבשרי הסתיו" בדקנו את תפוצתם של כלל המינים בכל סוג וסוג
עיון בתוצאות מלמד את הדברים הבאים:
- מינים "מבשרי הגשם" בסוגים חצב וחבצלת מרוכזים במידה רבה יחסית באזור הים-תיכוני אשר בתחום תפוצתם הכולל של סוגים אלו.
- מינים "מבשרי הגשם" בסוגים כרכם וחלמונית מצויים יותר באזורים ההרריים שבתחום תפוצת הסוגים.
- בסוג סתוונית מוצאים מספר שווה לערך של מינים "מבשרי גשם" ומינים הפורחים יחד עם העלים באזור הים תיכוני ובאזורים הרריים. אפשר להסביר ממצא זה בעובדה שמינים רבים של הסוג סתוונית מצויים באזור האירוסיבירי וכשני שלישים מהם מתנהגים כ"מבשרי הסתיו". התנאים באזור האירוסיבירי דומים במידה רבה לאלו השוררים בהרים של האזור הים תיכוני ומכאן התפוצה הגיאוגרפית המיוחדת של "מבשרי הסתיו" בסוג סתוונית.
עיון בספרות העוסקת בצמחיית אזורים אחרים בעולם, שהנם בעלי אקלים מטיפוס ים תיכוני, מראה כי רק בדרום-אפריקה נמצאת תופעת "מבשרי הגשם" בצורה ברורה (אדמסון וסלאטר 1950). לעומת זאת התופעה של "מבשרי הסתיו" נדירה ביותר באזור הים תיכוני של קליפורניה (מינץ 1959). המינים בעלי מחזור חיים מטיפוס "מבשרי הסתיו" בדרום-אפריקה פורחים כולם ללא עלים בסוף הקיץ באזור אקלים מטיפוס ים תיכוני. באזורים בעלי טיפוסי האקלים האחרים אשר בדרום-אפריקה - נדירים יחסית המינים הפורחים ללא עלים. גם בצ'ילי ובדרום-מערב אוסטרליה מצויים מינים בודדים הפורחים ללא עלים אינו מאפשר הסקת מסקנות ברורות.
דיון
א. היתרונות האפשריים בקיומה של "אסטרטגית פריחה סתווית ללא עלים".
מן המידע שהובא לעיל בדבר התופעה של הפרדת שלב הצמיחה (הפאזה הווגטטיבית) משלב הפריחה (הפאזה הרפרודוקטיבית) ניכר כי "מבשרי הגשם" קיימים בסוגים הנמנים על משפחות שונות. מכאן שלפנינו תופעה שהתפתחה פעמים אחדות באופן בלתי תלוי. האחידות ה"התנהגותית" בתוך הקבוצה מודגשת בתופעה שאין בארץ אף גיאופיט הפורח בסוף הקיץ עם עלים, ומאידך אין גיאופיט כלשהו הפורח ללא עלים בעונה אחרת של השנה.
לאור המוצא הבלתי תלוי והאחידות הרבה עולה השאלה: מה התועלת בקיום מחזור חיים שכזה (המשותף למספר צמחים מצומצם, שמונה פחות מאחוז אחד מכלל מיני הצמחים בארץ)? ברט (1970) מצביע על כך שקיומו של אבר תת קרקעי אוגר ונושא ניצנים (אבר גיאופיטי) חשוב באקלים עונתי בו קיימת תקופת צמיחה קצרה. בתנאים שכאלו יש חשיבות להגנה על הניצן (המצוי מתחת לפני הקרקע) ולאספקת מלאי מזון הדרוש לצמיחה מהירה בתחילת העונה. קיומו של מלאי מזון המוכן לשימוש מיידי - הוא רקע מוקדם לפריחה סתווית הבאה אחרי עונה בה העלים לא היו פעילים. מכאן שקיים קשר אפשרי בין עונת פריחה בלתי שגרתית זו לבין מציאות אבר גיאופיטי.
לפריחה סתווית ללא עלים עשויים להיות יתרונות אפשריים נוספים:
רוב המינים הים-תיכוניים פורחים באביב ובתחילת הקיץ (זהרי, 1955) ובעונות אלו קיימת אפוא תחרות קשה על מאביקים. ברט (1970) מדגיש כי במונחים של ביקורי חרקים ותנאי אקלים נוחה יותר עונת סוף הקיץ ותחילת הסתיו מאשר עונת האביב. בעונה זו, ספטמבר-אוקטובר, יש יותר סיכוי להאבקה באמצעות חרקים מכיוון שאז הפריחה נדירה יחסית. במילים אחרות - הייתה זו פעם עונה "פנויה" ומי ש"הסיט" את עונת פריחתו לתקופה זו - זכה ליתרון עקב התחמקות מתחרות על מאביקים. ראוי לציין שאפשרות כזו של הסטת עונת הפריחה צויינה אצל איזיקוביץ (1970) לגבי צמחי החוף של ארצנו, שרבים מהם פורחים בסוף הקיץ.
הבשלת הזרעים לפני הגשמים, הפצתם המיידית ונביטתם עם הגשמים הראשונים - אלה יתרונות חשובים למניעת בזבוז הנובע מחשיפת הזרעים לפגיעה ולאכילה משך זמן ממושך. אפשרות של ייצור הזרעים לפני הגשמים והטמנתם מתחת לפני הקרקע עשויה להיות בעלת יתרון במיוחד בתנאים של חורף קשה ומושלג.
ב. המקורות הגיאוגרפיים האפשריים של "מבשרי הגשם"
על פי הנתונים המרוכזים בלוח מס' 2 אפשר להבחין בשתי קבוצות של סוגים הכוללים מינים הפורחים בנפרד מהופעת העלים (מינים בעלי עלים היסטרנטיים). שתי הקבוצות הללו הן הקבוצה ההררית אותה נכנה "קבוצת הכרכום" הקבוצה הים-תיכונית שתכונה "קבוצת החצב".
הקבוצה הים-תיכונית כוללת את הסוגים חצב וחבצלת. תפוצתם כוללת את אפריקה, כאשר באזור הסודני של יבשת זו מצוי מרכז ההתהוות של שני סוגים אלו (מרכז ההתהוות של סוג הוא האזור בו מצוי המספר הגדול ביותר של מינים ותת-מינים שלו, ולפיכך מניחים שהסוג התהווה באותו אזור).
כאן נזכיר כי בצמחיית אזור הכף של דרום-אפריקה יש סוגים הכוללים מינים "מבשרי הגשם", וידוע כי מינים אחרים הנימנים על אותם סוגים נפוצים באזור הסודני, ופריחתם של אלו מופיעה יחד עם העלים. באותם מינים שהוזכרו מאזור הכף קשורה הפרדת מועדי הפריחה והופעת העלים בתופעת השרפות העונתיות (הפריחה ללא העלים מופיעה לאחר השרפה, ואין צורך "להמתין" לחידוש המלאי על ידי העלים) ובתופעת האקלים הדו-עונתי, שתי תופעות אלה אופייניות לאותו אזור.
קבוצת המינים ההרריים קשורה לאזור הים-תיכוני ולאזור האירנו-טורני. בסוג סתוונית מוסברת הופעת מינים בעלי עלים היסטרנטיים הן באזור הים-תיכוני והן באזור האירנו-טורני, בכך שבסוג זה מצויים 17 מינים אירוסיביריים מהם 12 הם "מבשרי גשם".
נראה כי התנאים השוררים בהרים באזור הים-תיכוני "מפצים" על הדרישות האקולוגיות האירוסיביריות, למרות ה"ירידה" במעלות הרוחב הגיאוגרפי. במילים אחרות - התנאים הסביבתיים הקיימים בהרים של האזור הים-תיכוני דומים לאלו השוררים במעלות רוחב ב"גבוהות" יותר אשר באזור האירוסיבירי.
סיכום והצעה להכללת התופעות
בקבוצת "מבשרי הגשם" אפשר להבחין בשתי תת-קבוצות: בעלי שחלה על-קרקעית (חצב, בן חצב וחבצלת) ובעלי שחלה תת-קרקעית (סתוונית, חלמונית וכרכם). הבה ננסה לקשר בין כל התופעות שמנינו - מקום הופעת השחלה, מועד הבשלת הזרעים, הפצתם ונביטתם, בתי הגידול העיקריים של המינים ותפוצתם הגיאוגרפית.
"קבוצת החצב" - במינים הנוהגים ב"טקטיקה" זו נישא עמוד הפריחה מעל פני האדמה. הפרחים בעונה זו מהווים סיום למחזור חיים, אשר העלים הקשורים אליו הופיעו באביב הקודם. הזרעים מבשילים סמוך לגשמים הראשונים (גשמי היורה), והם בעלי כושר נביטה מיידי. התבססות איבר האגירה הראשוני חלה בסתיו הראשון שלאחר הפריחה.
התפוצה הגיאוגרפית של המינים המשתייכים לתת-קבוצה זו מראה ריכוז מינים סביב נים התיכון (לוח 3), כאשר לאותם סוגים יש קשרי "קרבת-מין" כלפי אפריקה, שם נמצא מרכז ההתהוות שלהם.
סיכום סכמטי של מהלך המאורעות יהיה כדלהלן:
| שחלה על-קרקעית |
 |
| האחרת הפריחה |
|
| הבשלת הזרעים, פיזורם המיידי ונביטתם |
|
| מוצא טרופי או ים-תיכוני |
קבוצת "הכרכום": במינים הנוהגים ב"טקטיקה" זו השחלה היא תת-קרקעית וטמונה באדמה. הפריחה בעונה זו מהווה הקדמתו של השלב הרפרודוקטיבי (ההתרבותי) והעלים הקשורים אליו יופיעו בעונת הצמיחה הקרובה - בסתיו או באביב (כלומר הפריחה היא תחילת מחזור החיים של הצמח). הזרעים מבשילים במשך החורף ומוגנים מפני סופות ושלגים העלולים לפגוע בהם. סמוך לאביב מתארך עוקץ הפרח והזרעים מופצים. במשך כמחצית השנה הבאה חשופים הזרעים לפגיעה. התנאים הנוחים לנביטה ולהתבססות יהיו רק החל מהסתיו של השנה שאחרי הפריחה סקירת התפוצה הגיאוגרפית של הסוגים כרכם, סתוונית וחלמונית מצביעה בבירור על קשר להרים גבוהים ולתפוצה באזור האירוסיבירי
סיכום סכימטי של מהלך המאורעות יהיה כדלהלן:
| שחלה תת-קרקעית |
|
| הקדמת הפריחה |
|
| הטמנת הזרעים בקרקע ופיזורם מאוחר יותר |
|
| מוצא הררי - אירוסיבירי |
