שם המאמר: פגע רע - חומרי הדברה בחקלאות שם המחבר: רטנר דוד פרטים ביבליוגרפים: "בריאות על בוריה", 1990, כרך ג' (6) עמ' 11-18 סוג המאמר: מאמר מלא הנושא: חומרי הדברה פגע רע - חומרי הדברה בחקלאות החקלאות המודרנית מאמצת לעצמה את השימוש בחומרי הדברה. לאלה ישנה רעילות המתבטאת בדרכים ובצורות שונות. מאמר זה חושף זוויות שונות של סיכונים ושל בעיות סביב החשיפה לחומרי ההדברה. המעבר לאכילת מוצרים מחקלאות אורגנית אינו ניתן ליישום בהיקף ארצי. כמו כל הגילויים המודרניים בעלי המשמעות, אף אחד לא חולם להוציא מהשימוש את המכונית בגלל תאונות הדרכים הקורות בגללה. כך, על אותו משקל, יש להתייחס לשימוש בחומרי הדברה בחקלאות. השימוש בחומרים אלה הביא לגידול ניכר בתפוקת התוצרת החקלאית במאה ה- 20, דבר שמנע מגפות של רעב באזורים רבים בעולם. זאת בצד העובדה המצערת, שלחומרי ההדברה צדדים שליליים ומזיקים לבריאותנו. הנזקים שבחומרי ההדברה על מנת להבין את התופעות השליליות של חומרי ההדברה כדאי לעמוד, ולו במקצת, על התפתחות הנושא מאז שנות ה - 30. חומרי ההדברה, המקובלים בשימוש, נכללים בקבוצות החומרים האורגנו-זרחניים והקרבמטים. פעילותם של חומרים אלה, כחומרי הדברה, היא בכך שהם משתקים את העברת הגירויים העצביים (במפגש העצב עם השריר) אצל המזיקים לחקלאות. כך משתתקות מערכות גוף שונות ובעיקר מערכת שרירי הנשימה, וכתוצאה מכך נגרם מוות מחוסר חמצן (חנק). בעצם, חומרי ההדברה פועלים כגזי-עצבים המופעלים בלוחמה כימית - הלוחמה הלא-קונבנציונאלית עליה מדובר רבות לאחרונה. אך, להבדיל מגזי עצבים ברור שעוצמת הפעילות המזיקה של חומרי ההדברה קשורה באופי החומר, בטיבו ובריכוזו. ברמה המולקולרית משתקים חומרי ההדברה את פעילותו של האנזים הנקרא אצטיל-כולין-אסתרז. אנזים זה אחראי להעברת הגירוי העצבי במפגש קצות העצבים עם השרירים, כך שבשיתוק פעילותו של האנזים חל שיתוק השרירים כמתואר לעיל. ברור שמדובר בהרעלה כתוצאה מחשיפה לחומרי הדברה, או מאכילה שלהם, ולא בתופעה אלרגית או בתסמונת רפואית אחרת, כך שהאפקט המזיק נמצא ביחס ישר לחשיפה לחומר המזיק. הבדיקות לאישור חומרי הדברה אינן מושלמות ולא אמינות. לפני מתן אישור לשימוש בחומר הדברה חדש בחקלאות, חייב כל חומר לעבור סדרת בדיקות מעבדתיות על מנת לקבוע את: מידת רעילות החומרים, הריכוזים המותרים לשימוש והסיכונים האפשריים בקשר למציאת שאריות של חומרי הדברה במוצרים חקלאיים (ירקות ופירות). חלק חשוב מבדיקות אלה מתבצע בחיות מעבדה שונות (עכברים, חזירי-ים, ארנבות ועוד). לבדיקות אלה מגבלות שונות, וממצאיהן מותירים שאלות רבות שנותרות פתוחות וללא תשובה מספקת. נמנה כמה מהן: מי ערב לכך שממצאי בדיקות בחיות מעבדה שונות אכן משקפים את המצב באדם? כיצד ניתן לקבוע ריכוז חומר בלתי רעיל (מזיק) לאדם לפי בדיקה בבעלי חיים? האם ההשפעה המזיקה של חומר הנבדק בבעלי חיים דומה לזו שבאדם? האם מידת החסינות של חיות המעבדה דומה לזו של האדם? האם כוח התאוששותן של חיות המעבדה מהאפקט המזיק של חומרי ההדברה מהיר כזה של האדם? האם יש אפקט של נזק מצטבר (של שנים!) באדם? זהו דבר שלא ניתן לעמוד עליו בניסוי קצר (ואפילו אם הוא נמשך מספר חודשים) בבעלי חיים. נקודה אחרונה זו חשובה ביותר, שכן מתקבלים יותר ויותר נתונים על נזקים מצטברים (של שנים!), שגורמיהם הם חומרי הדברה, הנאכלים טיפין טיפין, עם מוצרי החקלאות השונים. היבט אחר נוגע לאספקט צער בעלי-חיים - מדוע לבצע ניסויים בבעלי חיים?! עלייה בנפגעים מהרעלות חומרי הדברה הספרות הרפואית/מדעית עמוסה בתיאור נפגעים מאכילת חומרי הדברה, שנותרו במוצרים חקלאיים שונים. בתחילה דווח על מקרי התאבדות כתוצאה מחשיפת יתר וממגע עם חומרי הדברה רעילים כאשר ניתנו במינון גבוה. דבר זה מתברר גם בתמותה מהירה של חיות מעבדה נבדקות. עד היום מגיעים לחדרי מיון בבתי החולים בארץ ובעולם מקרים רבים של הרעלה חריפה, שמקורה בחומרי ההדברה החקלאיים. אמנם, חדרי המיון ערוכים לטפל במקרים כאלה, אך יש לציין שבספרות מדווח על שיעור תמותה גבוה למרות קיום ציוד, מכשור וכלים להתמודדות עם הרעלות חריפות אלה. שלטונות הבריאות מודעים - האזרח אוכל חומרי הדברה הבעיות של היום ממוקדות בהרעלות קלות וממושכות, הן אצל העוסקים בחקלאות (חקלאים העוסקים בריסוס) והעובדים בתעשיית מזון חקלאי, והן אצל האזרח - הצרכן של מוצרי מזון חקלאיים, המכילים שאריות של חומרי הדברה. שלטונות הבריאות מודעים לכך, שכמעט תמיד נותרות שאריות של חומרי הדברה במוצרים חקלאיים. לכן נקבעים תקנים הקובעים את הריכוז המקסימלי של חומרי הדברה שמותר שיימצאו במוצרים. כיום אין ויכוח על כך שאנו אוכלים חומרי הדברה! אך נותרו שאלות של כמה ובאיזו צורה אנו צורכים את הרעלים וכיצד ניתן להרחיקם, אם בכלל: מסתבר שבחלק מהשיטות המודרניות להדברת המזיקים נעשה הטיפול על ידי השקיה ועל ידי טפטוף (ולא על ידי ריסוס). בדרך זו חודרים חומרי ההדברה דרך השורשים אל הצמח ואל חלקי הצמח הנאכלים, כך שהזיהום של חומרי ההדברה הוא בתוך הפרי ולא על שטח פניו, כפי שקורה בריסוס. במקרה זה רחיצה או חיטוי לא יועילו. חומרי הדברה חדשים, המופיעים בשוק חומרי ההדברה - עוצמת רעילותם גבוהה יותר מזו של חומרי הדברה קיימים. לא אחת ישנה הצטברות של ריכוזים גבוהים של חומרי הדברה במוצרים החקלאיים עקב אי-שמירת התקן ועקב שימוש בחומרים אלה הרבה מעל למותר. אי שמירה על פסק זמן מספיק בין הטיפול בחומר ההדברה לבין אכילת המוצר החקלאי. אחסון של מוצרים חקלאיים בקירור מונע פירוק של חומרי ההדברה. סימני ההרעלות מחומרי הדברה כדאי שכל אחד ידע מה הם הסימנים האופייניים להרעלות מחומרי הדברה, אך יש לדעת שלא כל התופעות האלה מופיעות בכל מקרה של הרעלה: בחילה, הקאות, הפרשות יתר של רוק ושל כיח, קשיים בנשימה, בלבול חושים, קושי בריכוז בחשיבה, רעד של הגוף, עייפות, בעיות בראייה, הפרעות בדרכי העיכול. עובדים הנחשפים לחומרי הדברה (בייצורם, או בשימוש בהם בשדה) ובמקרים מסוימים גם האזרח הצרכן, האוכל את המוצרים החקלאיים, עוברים שורה של בדיקות תקופתיות שונות. בין היתר נבדקת רמת האנזים אצטיל-כולין-אסתרז בדמם. ירידה בערכים של אנזים זה (על תפקידו דובר בתחילת הכתבה) מצביעה על חשיפת יתר לחומרי הדברה אפילו אם אין תלונות מצד הנבדק. גם במקרים כאלה יש להתייחס למקרה כאל הרעלה. ממצאי מחקר, שבוצע על ידי קבוצת חוקרים במחלקתי בבית החולים "העמק", עפולה, ושפורסם לאחרונה, מצביע על כך שבקיץ הירידה בערכי האנזים הנ"ל בדם של נבדקים גדולה מאשר בחורף. זאת עקב העובדה שבעונת הקיץ אנו ניזונים מיותר מוצרים חקלאיים מזינים ובריאים, כמו: תות שדה, אבטיח, מלון, אפרסק, אפרסמון, ענבים ועוד מטוב פירות הארץ. קבוצת הסיכון להרעלות קבוצות הסיכון העלולות ללקות בהרעלות כתוצאה מחשיפה לחומרי הדברה הן הבאות: עובדים העוסקים בייצור חומרי הדברה. חקלאים המשתמשים בחומרי הדברה. טבעונים וצמחונים שניזונים מכמויות גדולות של ירקות ושל פירות. אנשים האוכלים מוצרים חקלאיים היישר מהשדה, ללא שטיפה ורחיצה מספיקות. אנשים האוכלים מוצרי חקלאות בכמויות גדולות מהממוצע. הדבר בולט באכילה מופרזת של פירות (כמו ענבים). דרושים מחקרים לבדיקת נזקים מצטברים. השאלה שנשארת פתוחה היא מה הם הנזקים המצטברים בבני אדם בשל חשיפה לחומרי הדברה או בשל אכילתם. זו סוגיה הקשה לבדיקה, וגם דרושים משאבים כספיים גדולים על מנת לבצע מחקרים לליבון נושא כה חשוב. מעבר לחקלאות האורגנית - פתרון חלקי יהיו ביניכם שיאמרו שהתשובה ההולמת, שאולי תפתור את הצורך בחומרי הדברה, היא מעבר לשימוש בפירות ובירקות מחקלאות אורגנית. אך מסתבר (ולזאת מודעים גם העוסקים בחקלאות אורגנית), שבעתיד הנראה לעין, חקלאות אורגנית לא תוכל לספק את כל התצרוכת החקלאית בארץ. כך, בלית ברירה יאלץ חלק מהאוכלוסייה לאכול פירות וירקות, שהם תוצרי החקלאות המודרנית המשתמשת בחומרי הדברה. יש לקוות שעם העלייה בשימוש בתוצרי החקלאות האורגנית, יוקטן שיעור הנזקים הבריאותיים בגין חומרי ההדברה. מי שיכול לעבור לרכישת פירות וירקות אורגניים - שיעשה זאת. כמו כן, מומלץ לאלו הסובלים מהרעלות שמקורן בחומרי הדברה, לעבור לאכילת מוצרי חקלאות אורגנית. בכל מקרה, הכלילו יותר ויותר פירות וירקות בתפריט היומיומי שלכם - זה מזין ובריא!