שם המאמר: עבודות הכוורן באביב שם המחבר: בן-נריה א. פרטים ביבליוגרפים: גידול דבורים, 1952, הוצאת ארגון מגדלי דבורים בישראל סוג המאמר: תקציר חלקי מעובד הנושא: האכלה, אבקת פרחים, רפתה, צמידה, שעווית, הצורך במים, ביצי זכרים, תמותת דבורים, הפרשת דונג, העלאת קומה, תקופת אגירה, הטלת המלכה, הגדלת רווח בין החלות, דבורת הדבש עבודות הכוורן באביב התעוררות המשפחה הפריחה האביבית מעוררת את אוכלוסית הדבורים בכוורת ומתחילה תקופת עבודה מואצת: עשרות דבורים עפות החוצה ומביאות לכוורת מטעני אבקה וצוף ריחני, המלכה מגבירה את קצב עבודתה, ומספר תאי הביצים והרימות עולה. מחסני מזון תמיסת הסוכר אשר הוגשה לדבורים בסתיו ע"י הכוורן, מעובדת בכוורת באותו אופן בו מעובד הצוף הנאסף על ידי הדבורים מהפרחים: הדבורה ממלאת את קיבתה בתמיסת הסוכר, שם יעובד על ידי תוספת מיצי קיבה. אחר כך הדבורה פולטת את התמיסה מתוך קיבתה ומאחסנת אותה בתוך התאים של החלה. הדבורים מאדות חלק מהמים בתמיסה. לאט לאט התאים מתמלאים, הן חותמות אותם במכסה דונג דקיק ומתקבלת יערה חתומה. ליערה, בלי הבדל מאיזה חומר גולמי היא נוצרה, נועד אותו התפקיד בחיי המשפחה. בחורף הדבורים שומרות על חום ידוע בתוך הקן, החום נע בין 33 ל- 35 מעלות צלסיוס. את החום הזה הן יוצרות בגופן, וליצירת חום זה הן זקוקות לדלק, כלומר למזון. היערה מספקת את המזון הזה. חלק מהיערות מנוצל במשך חדשי החורף, חלק נשאר לאביב. כאשר המלכה מתעוררת באביב להטלה, היערות מספקות את המזון הדרוש להאכלת הרימות הצעירות. מציאות דבש ואבקת פרחים הכרחית בזמן התעוררות המשפחה באביב. תפקיד הכוורן בעונה זו - להגביר את קצב הטלת המלכה. כדי שעונת הפריחה תנוצל במידה מקסימלית לאגירת הדבש, הכרחי שבעונת הפריחה יהיו למשפחה הרבה דבורים אוגרות. במידה שאוכלוסית המשפחה גדולה יותר, גדלים גם הסיכויים לקבל יבול דבש מבורך יותר. ומשום כך דרושה עזרת מגדל הדבורים לזרז את הטלת המלכה. האכלה אביבית כאמור לעיל, במשך חודשי החורף, נמצא במשפחה מלאי של יערות מהסתיו. אולם ככל שהמלכה ממשיכה להטיל, היערות מתחילות להתרוקן, כי הדבש מנוצל להזנת הרימות. ההאכלה באה, איפוא, כדי למלא את מחסני המזון, המתרוקנים והולכים, שאם לאו - יואט קצב הטלת המלכה. 7 או 10 ימים לפני הפריחה מפסיקים לגמרי את ההאכלה. על-פי-רוב אף הדבורים עצמן מפסיקות אז לקבל את האוכל. במידה שמצוי צוף בטבע, הדבורים מעדיפות אותו על המזון המוגש להן בצנצנת. הזמן המתאים להגשת המזון למשפחות הוא: בבוקר השכם, לפני התחלת התעופה, או לפנות ערב, עם הפסקת תעופת הדבורים. בזמן הזה אין הכוורן מפריע לדבורים, והן אינן מפריעות לכוורן. כאשר מאכילים בשעות היום, הדבורים מתנפלות על הכלים, טובעות בתוך התמיסה, נרגזות, עוקצות. עבודה זו דורשת זריזות, כי מוגבל הזמן שברשות הכוורן. נוהגים בארץ להגיש לכל משפחה כ- 10 ק"ג סוכר במשך השנה, מזה 5 ק"ג בהאכלה סתוית ו- 5 ק"ג בהאכלה אביבית. אבקת פרחים אבקת הפרחים נאספת על ידי הדבורים מאבקנים של פרחים שונים: הם מכילים חומר חלבוני, הדרוש בכמויות גדולות להזנת הרימות. הדבורים האומנות מאכילות את הרימה במין "דיסה" המכילה דבש ואבקת פרחים. מציאות אבקה הכרחית לרביית הדבורים. אם חסרה אבקה, המשפחה לא תוכל להמשיך בגידול דור צעיר, הביצים תהיינה חלשות מאוד וחלק מהן לא יגיע כלל לבקיעה. כמו-כן נסיונות שנעשו בכיוון זה הוכיחו, שרימות אשר גודלו בלי אבקת פרחים, כוחן החיוני ירוד מאוד והן אינן חסינות בפני פגעים; דבורים אילו חלשות מאוד ומתנוונות מהר. בחורף ובאביב מצוי שפע של פרחים בטבע, וכאשר רק מתחילה תעופת הדבורים, אנו יכולים לראות על פתח הכוורת דבורים החוזרות לכוורת וכדורים קטנטנים צבעוניים דבוקים לרגליהן האחוריות. זוהי האבקה שנאספה מהפרחים, הדבורים בשדה הפכו אותה לכדורים קטנטנים והדביקוה לרגליהן האחוריות, זוהי הצמידה מעין "סלסלי אבקה". בבוא הדבורה לתוך הכוורת היא פורקת את הצמידה ודבורים אחרות ממשיכות את הטיפול בה. הן מכניסות אותה לתוך תאים ומהדקות אותה בראשיהן. אם הדבורים אינן מספיקות להשתמש בעונת האביב בכל האבקה, הרי שהיא יכולה להשתמר בתוך החלות תקופה ארוכה מאוד. בשעת הרדייה מוצאים לעיתים חלות שלמות המלאות אבקת פרחים מהודקת בתוך התאים. כיוון שההטלה נמשכת בארץ כמעט כל השנה, צריכה תמיד להימצא אבקת פרחים בכוורת. יש מקומות בארץ שבהם סובלות הדבורים בסוף הקיץ ובסתיו מחוסר אבקה. במקומות אלה כדאי באביב להוציא מהכוורת חלות המכילות אבקה, לשמור עליהן במחסן הגיפור ולחלקן למשפחות בסוף הקיץ, לפני ההאכלה הסתוית. חלות אבקה יש לשמור במקום יבש, כיוון שרטיבות עלולה לקלקל אותן. האכלה סתוית לא תשפיע על הגברת ההטלה אם למשפחה תחסר אבקת פרחים. בחוץ-לארץ נעשו נסיונות רבים למצוא תחליף לאבקה. כיוון שהם מכילים בעיקר חומר חלבוני, ניסו למטרה זו חמרים שונים, העשירים בחלבונים: חלב, ביצים, שמרים יבשים, קמחי חיטה, שעורה, סויה, אפונה וכדו'. כתחליף המתאים ביותר, מפאת מחירם הזול ונוחיות השימוש, באים בחשבון קמחי הקטניות (סויה ואפונה), אך לשימוש רחב הדבר טרם הגיע. ולכן, במקרה של מחסור באבקה, הרי הדרך הבטוחה ביותר היא - שמירת חלות המכילות אבקה והגשתן למשפחה בעת הצורך. מים בתקופת גידול רימות הדבורים זקוקות גם למים. כמות התצרוכת תלויה בכמות הרימות אשר בקן. כאשר הדבורים-האומנות מכינות מזון להאכלת הרימה, הן מוסיפות לו מים כדי שהמזון יהיה יותר דליל. חוץ מזה, בימים חמים, המים נחוצים לדבורים לקירור האויר בכוורת. הדבורים שומרות בתוך הקן על טמפרטורה יציבה, בין 35-33 מעלות צלסיוס. ביום קר הן מוכרחות ליצור את החום הזה, אך ביום חם הן מוכרחות לקרר את האויר. לשם זה הן מביאות מים ומטפטפות מהם טיפין טיפין בתוך התאים בקרבת הקן. המים מתאדים לאט לאט ומורידים את החום בחלל הכוורת. במשק חקלאי ישנם כל מיני מקומות שבהם יכולה הדבורה למצוא מים: בריכה, תעלת השקאה, שוקת לבהמות, ברז וכו'. אולם אין רצוי שהדבורים יעופו למרחקים לשם השגת מים שהרי הכוורן מעונין לשמור על מרץ הדבורה שינוצל לאגירת הדבש. נוסף לזאת - לעתים קרובות גורמות הדבורים במקומות אלה אי-נעימויות לאנשים, שאין נזהרים ופוגעים בהן. לכן טוב לסדר מקום מיוחד לשתית הדבורים, וכאשר הן מתרגלות אליו הן מעדיפות אותו על פני מקום אחר. בתור שוקת לדבורים יכולה לשמש חבית, גיגית או כלי שטחי אחר. המים צריכים להיות נקיים וחיים, ואת השוקת צריך מדי פעם בפעם לרחוץ. על פני המים צריך לפזר שבבים דקים כדי שהדבורים תעמודנה עליהן ולא תטבענה. אפשר גם להתקין חבית עם ברז אשר מתוכו המים יטפטפו על גבי קרש ארוך המפזר את המים בצורת פלג עקלתון. כוורת זיכרית אם באחד הביקורים מתגלית משפחה שהטלתה אינה בסדר, דהיינו: תאי פועלות חתומים בצורת תאי-זכרים, החתימה גבוהה יותר משטח החלה, וכל תא מהווה כעין גבשושית בולטת על החלה. בכל תא אין מוצאים ביצה אחת כי אם ביצים אחדות המפוזרות ונערמות באי-סדר בתוך התא. ההטלה איננה מהווה שטח רצוף כי אם מפוזרת, ואין נשמרת הצורה האליפסית של שטח הולד - סימן שכאן הטלה זכרית: לפנינו מקרה, שהמלכה איבדה את פוריותה ומטילה רק ביצי זכרים, או שהמלכה אבדה כליל ובמקומה התחילה להטיל דבורה-פועלת והיא מטילה רק ביצי זכרים. כיוון שבחורף אין אפשרות לגדל מלכה חדשה, הרי למשפחה זיכרית אין תקנה וצריך לאחד אותה עם משפחה אחרת הזקוקה לתוספת דבורים. ביקורים בכוורות לאחר הביקור האביבי הראשון, שנותן מושג על מצב המשפחות לאחר החורף, מתחילה תקופת הטיפול המתמיד במשפחות, הנמשך עד לאחר הרדייה. במשך כל הזמן הזה צריכה תשומת ליבו של הכוורן להיות נתונה למשפחות, זוהי בעצם העונה העיקרית בעבודה. אם הכוורן יתרשל בעונה זו, הרי לחינם טרח כל השנה. על הכוורן לזכור, שעצם פעולת הביקור מפריעה למשפחה, ואין רצוי להטריד את הדבורים ללא צורך. הביקורים, צריכים להיות מכוונים למטרה ידועה, ובהתאם לזה נקבעת תכיפותם. תפקידו של הכוורן לאפשר למלכה להטיל ביצים בלי הפסקה, כדי שהאוכלוסיה תתרבה במידה מקסימלית עד עונת האגירה. לכן עליו להרחיב את הקן בהדרגה כדי שיהיה מקום לדבורים המתוספות ושלמלכה לא יחסרו תאים להטלה. כאשר פותחים את הכוורת ורואים שהדבורים מישבות את החלות האחרונות אשר בכוורת, סימן שמורגשת כבר צפיפות בתוכה ואפשר להוסיף חלות למשפחה. אנו מעוניינים שהמלכה תטיל רק ביצים, שמהן תתבקענה דבורים פועלות ועל כן עלינו לתת למשפחה רק חלות הבנויות תאי פועלות. אם נגיש חלות המכילות הרבה תאי זכרים, נביא בזה נזק רב למש פחה, כי בתאים אלה המשפחה תגדל זכרים, הם יופיעו מוקדם מאוד בעונה ויאכלו את מלאי המזון, ללא כל תועלת למשפחה. כרגיל נוהגת כל משפחה לגדל במשך העונה מאות זכרים. גם אם לא ניתן למשפחה חלות עם תאי זכרים, הדבורים תסדרנה תאי זכרים בחלק התחתון של אחת או אחדות מהחלות, על ידי בניה חדשה, או הגדלת התאים הקיימים, ובהם המלכה תטיל ביצי זכרים. גידול זכרים טבעי והכרחי לכל משפחה, לשם קיום המשך המין. אולם אנו מעונינים, שדבר זה יבוא מאוחר יותר עד כמה שאפשר, ושמספר הזכרים במשפחה יהיה קטן ביותר, ומשום כך דרושה קפדנות גדולה ביחס לחלות המוגשות למשפחה, ואין רצוי בהחלט להכניס למשפחה בסוף החורף ובאביב חלות המכילות תאי זכרים. את החלות צריך להכניס בקצה הקן, בין חלת ההטלה האחרונה לבין חלת האבקה. אם המשפחה חזקה ומאוכלסת מאוד, מותר להכניס לה שתי חלות, משני צדדי הקן. בביקורים המוקדמים, בעוד מזג האויר קר צריך להזהר שלא להכניס חלות ריקות באמצע הקן, בין חלות ההטלה, כיוון שבדרך זו אנו עלולים לחלק את אזור ההטלה לשני חלקים ולהקשות מאוד על הדבורים את פעולת חימום הרימות. תמותת דבורים מבוגרות בתקופת ההאכלה אנו רגילים למצוא בחוץ, על יד פתח הכוורת, הרבה דבורים מתות. אלה הם פגרי הדבורים אשר בקעו בסתיו, היו במשך החורף בכוורת והתחילו את עבודתן באביב. דבורים אילו חיו תקופה ממושכת למדי, לעתים עד 5-4 חדשים, הן ניצלו את כוחותיהן למעלה מן הרגיל, ועל כן הן מתות באביב בהמונים. דבר זה מפחיד לעתים את הכוורן הטירון, אך אין להבהל מזה, אין בזה כל סכנה. זוהי דרך כל חי עלי אדמות - דור הולך ודור בא. אך אם מוצאים בחוץ פגרים של גלמים או רימות, או דבורים מתות בכמות גדולה מדי, צריך לשים לב לזאת. יתכן שכאן מקרה מחלה, אשר המשפחה לוחמת נגדה במרץ ומשליכה החוצה את הצאצאים הנגועים. יתכן שהאוכל אינו כשורה וגורם לתמותה מוגברת של הדבורים. צריך להתחקות על סיבת הדבר. פגרים של גלמים, רימות או דבורים אסור להשאיר על יד פתח הכוורות, אלא מדי פעם בפעם צריך לטאטאם או להוריד במעדר את שכבת העפר יחד עם הפגרים. הפרשת הדונג בזמן הביקורים אנו מוצאים על משקופי המסגרות ועל התקרה וקירות הכוורת פסי דונג לבן, או בהיר-צהוב, שהדבורים הדביקו והתחילו לשוות להם צורות תאים. הדבקה כזאת מעידה, שהתחילה הפרשת דונג אינטנסיבית על ידי הדבורים. הדבורים הצעירות, בגיל 18-12 יום, מפרישות דונג מגופן. הן עושות זאת רק אם ישנם תנאים מתאימים לכך, דהיינו: אם יש בכוורת מלאי מזון מספיק ואם בכוורת נשמר החום ההכרחי לקיום המשפחה. כאשר אנו מוציאים חלה מהכוורת ורואים שבחלקה התחתון או בזוית למטה יושבות בצפיפות הרבה דבורים, הן דבוקות ואחוזות זו לזו ומהוות כעין גוש אחד, וברצותנו להפרידן, הן נאחזות זו בזו ומהוות כעין שרשרת חיה, זה מעיד שהן טרודות ביצירת דונג והפרשתו מן הגוף. סימנים אלה מעידים על נכונות הדבורים להפריש דונג ולבנות תאים, אז אפשר להגיש למשפחה שעווית לבנייה. מכוורת המסודרת על כליה ומכשיריה, צריכה להיות מצויידת גם בכמות החלות הדרושה לה. לכל משפחה צריך להיות מלאי של 30-25 חלות בנויות, זאת אפשר להשיג רק אם כל משפחה תבנה במשך העונה לפחות 5-6 חלות חדשות. תכונת הדבורים להפריש דונג ולבנות חלות צריכה להיות מנוצלת על ידי הכוורן באופן רציונלי, כדי להוסיף מדי שנה בשנה חלות חדשות לשם החלפת הישנות והפגומות שביניהן. הגשת השעווית צריכה להיעשות בזמן הנכון. אם נקדים בהגשתה, הדבורים לא תעסוקנה בבנין וגליון השעווית רק יקרר את הקן ללא כל תועלת. כאשר רק משתרר מזג אויר חם יותר ולמשפחות ישנו שפע של מזון, רק אז מופיעים הסימנים החיצוניים, המעידים על רצון המשפחה לבנות חלות ואז אפשר להגיש גליונות שעווית לבנייה. הגשת השעווית מכוונת את עבודת הדבורים ושומרת על מרצן שלא יתבזבז ללא מטרה. אם לא נגיש לדבורים שעווית, הן תעסוקנה בבנייה חפשית, ללא כיוון רצוי לנו, ותחברנה את החלות אל תקרת הכוורת. חלות כאלו תהיינה ברובן של תאי זכרים, ויוצא שבמקום להגדיל את מספר הדבורים הפועלות הנחוצות לאגירת הדבש, אנו נרבה את מספר הזכרים, ובמקום אוגרי דבש יהיו לנו המונים זוללי דבש. ע"י הגשת השעווית הנתונה בתוך מסגרת, אנו מכוונים לדבורה את הבנייה הנכונה, שכל חלה תהיה ישרה, אחת מקבילה לשניה. בלי זה הבנייה תהיה בקוים עקלתוניים ואלכסוניים, ובחלה כזו אי אפשר להשתמש פעמים אחדות. כאשר נרים את תקרת הכוורת, החלה תקרע והדבש ייזל ממנה. ההכנה לפני האגירה כדי לנצל במידה מקסימלית את עונת אגירת הדבש, על הכוורן לדאוג לשלושה דברים עיקריים: להבטיח שלמשפחה תהיה אוכלוסיה גדולה של דבורים פועלות, אשר בבוא הרגע הדרוש תתמסרנה לאיסוף. למנוע את הופעת יצר ההתנחלות והגשמתו אצל המשפחה. אם יצר ההתנחלות מופיע, המרץ של המשפחה מופנה להתנחלות וזה מקטין את כושר יכולתה לאגור דבש. לזמן מה האגירה נפסקת כליל. להגיש לדבורים חלות ושעווית במידה מקסימלית ובזמן הנכון, כדי שיהיה להן מקום מספיק לאחסנת הדבש. העלאת קומה אופן העמדת הקומה וסידור החלות בשני הארגזים (גוף הכוורת וקומה) שונה, בהתאם למצב העונה, מזג האויר ומצב הפריחה. אם מעלים את הקומה בעונה שלפני התחלת האגירה, אנו מעונינים שהדבורים הצעירות תעלינה לקומה ותתחילנה לעבוד בה. אנו מעונינים להרחיב את הקן, אך יחד עם זאת עלינו להקפיד שלא לקרר אותו, כי הקירור יאיט את קצב הטלת המלכה. במקרה זה אנו מחלקים את הקן לשניים, חציו ישאר בגוף הכוורת וחציו נעביר לקומה. במקום שקודם היתה לקן צורה אופקית, הרי כעת הוא מקבל צורה אנכית. כיוון שבמקרים אלה המלכה עולה לקומה, הרי גם את השעווית אנו מכניסים לקומה. אם מחוסר חלות יש הכרח להכניס יותר שעוויות, אפשר להגיש שני גליונות לתוך הקומה. פרט חשוב הוא - שלא להכניס את השעווית בין חלות ההטלה, אלא אחרי החלה האחרונה עם ההטלה, שאם לאו אנו עלולים לקרר את הקן ולגרום אי-נוחיות למשפחה. אם המשפחה מאוכלסת יפה, היא תבנה מהר מאוד את השעוויות, וכעבור מספר ימים אפשר שוב להוסיף לה שעווית לבנייה לתוך הקומה. במקרה זה אנו מוציאים מתוך הקומה חלה ריקה ועל ידי זה מפנים מקום לגליון השעווית. עונת האגירה לאחר גשמי היורה הראשונים מתחילה פריחת עשבים וצמחים שונים והדבורים מתחילות להביא צוף וצמידות. לפריחת צמחים אלה השפעה מעוררת והיא מזרזת את המלכה להטלה ואת כל המשפחה לעבודה: לצמחיה מסוג זה אנו קוראים צמחיה מעוררת. עם התחלת האביב כאשר החום גובר, כמות הפרחים גדלה והולכת, הדבורים מרבות להביא צוף ואבקת פרחים, והאוכלוסיה מתרבה בהדרגה. אולם כל ה"מלקוח" מנוצל לצרכי גידול המשפחה, ולא נשאר כל עודף לאגירה. מסוף פברואר או בהתחלת מרץ, סמוך להתחלת האגירה, רגילים לראות בכוורת מצב של יובש, כלומר, כל החלות התרוקנו והמשפחה ניזונה "מן היד אל הפה". זוהי תקופה קריטית למשפחה. כי בבוא גל קור פתאומי או גשמי זעף, עלול זה לגרום נזק למשפחה. במצב זה כל הרימות נידונות לרעב וקור, כי בלי מזון אין למשפחה כל אפשרות להחזיק את רמת החום הדרושה לרימות. מצב כזה יכול לגרום לקירור הולד ולעיתים גם לתמותת כל המשפחה. "תקופת אגירה" אנו קוראים לפרק הזמן שבו ישנו "מלקוח" רב, העולה על התצרוכת בשביל הזנת הרימות, והדבורים מתחילות לאגור דבש, כלומר לאחסנו בתאים ולחתמו בדונג. כוונת המשפחה היא - לאגור דבש לתקופת המחסור, אולם הכוורן דואג לכך שהדבש ישמר במחסנו הוא ולא אצל הדבורים. משך תקופת האגירה תלוי בתקופת הפריחה של הצמח העיקרי המפריש צוף. על פי רוב תקופת האגירה קצרה למדי. באיזור ההדרים - מזמן הופעת הפריחה הראשונה עד סיומה עוברים כ-6 שבועות לכל היותר. לפי תנודות המשקל של הכוורת אנו יכולים לראות, שהאסיף היומי מגיע לקילוגרמים אחדים. העובדה קדחתנית מאוד, מתוך מגמה אחת: לאסוף עד כמה שאפשר יותר צוף. בעונה זו על הכוורן לדאוג שלמשפחה לא תחסרנה חלות לאחסנת הצוף. כעת לא כל כך רצוי להכביד על המשפחה בהגשת שעוויות במספר רב, מוטב לתת למשפחה חלות בנויות עד כמה שהן מצויות ברשותו של הכוורן. ואשר לצורך בהטלה, הרי כעת המצב השתנה לגמרי. אם עד כה היינו מעונינים להרבות את ההטלה, הרי כעת אנו מעונינים להפחיתה עד למינימום. קודם דאגנו שיהיו דבורים לשם הבאת "מלקוח" בעונת הפריחה, אולם אם המלכה תטיל כעת, הרי הדבורים אשר תבקענה, לא תספיקנה כבר לעבוד בעת האגירה. יוצא, שהרימות תהינה ניזונות על חשבון הדבש, אשר צריך להיאגר, והדבורים אשר תבקענה תוכלנה להשתתף באסיף רק לאחר סיום הפריחה. משום כך אנו מעונינים כעת להגביל את הטלת המלכה עד למינימום. צמצום הטלת המלכה יכול להעשות בשתי דרכים: על ידי הגבלת חופש התנועה של המלכה בעזרת מחסום: מבקרים את המשפחה, מעלים לקומה חלות עם גלמים חתומים ויערות דבש; בגוף הכוורת למטה משאירים רק רימות ומספר גליונות שעווית. המלכה צריכה להשאר למטה, מתחת למחסום, זהו תנאי הכרחי. המחסום יפריע למלכה לעלות לקומה, היא תשאר בגוף הכוורת ותמשיך להטיל על החלות שישנן ברשותה. הקומה תשמש רק לצורכי אגירת הדבש. בקומה צריך לתת רק חלות בנויות, כי הדבורים הצעירות העוסקות בבנית שעווית תתרכזנה למטה, בסביבת הקן. על ידי הרחבת הרווח בין חלה לחלה: אם לכוורת עשר מסגרות, אנו מוציאים חלה אחת ומשאירים רק תשע ומגדילים את הרווחים בין החלות. הרווחים בין החלות צריכים להיות שוים בערך. מה אנו משיגים על ידי זה? כרגיל רוחב המצר הוא בערך 10 מילימטר, ובמצר כזה הדבורים שומרות על החום הדרוש להן בקן. כאשר אנו מרחיבים את המצר ל- 13-14 מילימטרים, אנו מגבירים את האיוורור בקומה ועל ידי זה מקשים על שמירת החום, זה מקשה על גידול הרימות בקומה. לשיטה זו יתרונות נוספים: בהרחיבנו את המצרים, הדבורים משתדלות להקטינם, ולשם כך הן מגביהות את קירות התאים. אנו מקבלים תאים עמוקים מאוד המכילים הרבה דבש, ויערות כאלו אף נוחות מאוד לעבודת הרדייה. חלות עם תאים עמוקים אינן נוחות להטלה, אבל נוחות לאגירת הדבש. לכוורן יש כאן גם חיסכון בחלות בעבור הקומות. שיטת הרחבת המצרים איננה בטוחה באופן מוחלט כמו השימוש במחסום. יקרה לפעמים שגם לאחר הגדלת הרווחים בין החלות המלכה עולה לקומה ומטילה בה את ביציה.