שם המאמר: חושי הדבורה שם המחבר: גולדברג ט. פרטים ביבליוגרפים: (1997) חוקרים חקלאות סוג המאמר: תקציר מעובד הנושא: דבורת הדבש, כוורת תחנת האכלה לדבורים חושי הדבורה בכל הפגישות שבין דבורה לדבורה בכוורת רואים פעולה של המחושים. יתכן מאוד, שתנועת מחושים זו היא אמצעי ביטוי למושגים שהדבורים מוסרות אחת לשניה. הריח הוא הגירוי הראשוני החזק ביותר; מאורעות רבים בתוך הכוורת נקבעים על-ידי הריחות, לדוגמה: ריח הארס המופרש מהעוקץ מעורר את הדבורים להתקיף ולעקוץ את השודד והזר, אשר הוכר לפי ריחו הזר; ריח המלכה מעורר את הפועלות המטפלות בה; ריח העשן מסמן לדבורים את הצורך לעזוב את הקן ולהצטייד בדבש. לפי זה יוצא שהריחות יוצרים מושגים, ותנועות המחושים הן אשר מאפשרות את מסירת ה"כוונות" והמושגים זו לזו. הצבע והצורה הם גירויים נוספים שבמצבים מיוחדים יכולים להיות העיקריים. יתכן ששלושת האמצעים האלה ביחד - ריח, צבע וצורה - מסוגלים ליצור מושגים ברורים ובהירים, המאפשרים את הפעילות המורכבת והתכליתית השולטת בכוורת. חוש המישוש בין השערות הרבות המכסות את גוף הדבורה יש גם כאלה אשר בבסיסן מצוי עצב. השערות הללו חשות כל נגיעה בגוף, ומודיעות עליה למערכת העצבים. בייחוד רבות השערות האלו על גבי המחושים, שבעזרתם בוחנת הדבורה כל דבר שבקרבתה. חוש המישוש מאפשר לדבורים רגש של תחושת נפח, וכך ביחד עם ריח הגוף הן קובעות גם את צורתו. עובדה זו היא בעלת חשיבות לפעילות החיים שלהן, מאחר שזמן רב מחייהן הן מבלות בחושך בכוורת, ובעזרת חושים אילו מסוגלות הן להתמצא בה. על-פני המחושים נמצאים גופיפים מיקרוסקופיים לטעם, ללחות, לחום, לקור, לקביעת פחמן דו-חמצני באוויר וכו' - כל אלה הינם בעלי חשיבות גדולה למיקרו-אקלים של הכוורת ולהתפתחות הרימות. חוש השמיעה אותן השערות המכסות את גוף הדבורה וכן תאי חוש מיוחדים הנמצאים על גבי המחושים מגיבים לתנודות גלי האוויר, ובאופן זה שומעים את הקולות. חושי ראייה חושי הראייה, הטעם והריח נבחנו על ידי שורה של חוקרים בעלי שם, החשובים בהם: Von Frisch, Kuhn, Mac Indoo. פון-פריש (Von Frisch) הצליח לאלף את הדבורים לבקר בקביעות במקום, שהניח להן אוכל. קאן (Kuhn) סידר על גבי שולחן שורה של ארגזים ובאחד מהם צלחת שבה מי-סוכר; לאחר שהדבורים התרגלו לבקר בארגזים - היה צובע את הארגז, שבו נמצא אוכל, בצבע מסוים ואח"כ מעביר את מי הסוכר למקום אחר ואתם יחד - את הארגז הצבוע. כאשר הדבורים התרגלו לצבע והוא היה מעורר בזיכרונם את הטעם של מי סוכר, היה מחליף את הצבעים. באופן זה הצליח לברר מה הצבעים שהדבורים מסוגלות להבחין בהם, ואיזה נראים כשווים בעיניהם. בדרך זו גם הצליח לקבוע את כושר תגובתם על שינויים בחוזק של הצבע. מהניסיונות האלה בא לידי מסקנה שהדבורים אינן רואות צבע אדום ואינן יכולות להבדיל בין צהוב לכתום. הן מבדילות היטב בין צהוב, כחול, כחול-ירוק, וסגול. כמו-כן הוכח, שהדבורים יכולות להכיר צורות ומבנה: ע"י שימוש בפסים שחורים בעלי אורך ורוחב שווה, המסודרים בצורות שונות, הוכח שהדבורים מעדיפות את הצורות המצטלבות והמסובכות על פני הצורות המקביליות או העגולות. בניסיונות לקבע את תגובת הדבורים על התבניות, הוכח שהן מעדיפות תבניות בעלות גוונים וזוויות רבים. גם בכשרון ההתמצאות מצוידת הדבורה במידה כזאת שאפשר לאלף אותה לבחור אחד בין שני מקורות אור שווים ולעוף ישר לקראתו. בדרכה למקור המזון מתמצאת הדבורה לפי עצמים שונים וגם לפי מקומה של השמש ברקיע. הדבורים מסוגלות לקלוט את התנודות של האור המקוטב, ובאמצעותו הן מתמצאות במרחב. כאשר אור זה, המיוחד ל"שמים הכחולים", חסר, הן חסרות את המכוון המיוחד. לכן ביום ערפלי או מעונן הן אינן יוצאות מחוץ לכוורת. חושי הטעם והריח אותה שיטת האילוף שמשה לחקר חושי הטעם והריח; נקבע, שמקום המושב העיקרי של תאי חוש הריח נמצאים במחושים. הדבורים שמחושיהן נקטעו, אינן מסוגלות כמעט להרגיש ריחות. קצה החדק וגם פיסות הרגלים הקדמיות מצוידים בתאי חוש הטעם. הרגישות לתמיסת סוכר הקנה (הסוכר הביתי הרגיל)- גדולה באופן יוצא מן הכלל, ועולה פי 250 ויותר על רגישותו של האדם. הדבורה יכולה להבחין בין טעמים של סוכרים שונים, אשר האדם אינו יכול להבדיל. הצורות הרב- גוניות של תאי המחושים ומספרם העצום מוכיחים - שלה איברי חוש רבים, ויתכן שלא נצליח לעולם להכיר את מהות החושים האלה, השונים אולי תכלית שינוי מהחושים של בני אדם. הזכרון הדבורים זוכרות במשך ימים אחדים את הצבע ואת הצורה של הפרחים שמהם הן אוספות את אבקת הפרחים ואת הצוף. הן זוכרות את העצמים (העצים, השיחים, הבתים) הנפגשים בדרכם בשעת תעופת האיסוף. הן זוכרות את ריח הקן ולפי זה מכירות את בני משפחתן. חוש הכיוון מצפן מיוחד לדבורים הינו השמש. היא משמשת להכוונה בו-זמנית במרחב ובזמן. לאחרונה נקבע, שכדי להתמצא בחושך בכוורת, מנצלות הדבורים את השפעת השדה המגנטי של כדור הארץ. השמש, מיקום הכוורת ומיקום השדה בו נמצא מקור מזון, משמשים את הדבורים הסיירות השבות עם "שלל" לכוורת. הללו מוסרות נתונים על טיב המרעה באזור מסוים באמצעות ריקוד הנעשה בתוך הכוורת. ריקוד זה מכוון דבורים סיירות נוספות אל מקור המזון. כמו-כן נעזרות הדבורים הרוקדות במידות מיקרוסקופיות של ריח הצמח שנישא מהשדה בתוך "הטנאים" שלהן, הנמצאים ברגליהן. ריקוד סיבובי של אוספות הצוף הדבורה האוספת, אשר מצאה מקור עשיר של אבקת פרחים או צוף חוזרת לקן עם המלקוח, מוסרת אותו ומתחילה לרוץ על גבי החלה במסלול סיבובי פעם ימינה ופעם שמאלה. הריצה הזאת, או "הריקוד", נמשכים שניות אחדות ולפעמים עד דקה אחת, אחר כך הדבורה מפסיקה, עוזבת את הקן, אוספת שוב את אבקת הפרחים או הצוף ושוב חוזרת לקן ושוב רוקדת. הריקוד משפיע על שאר הדבורים. הן רודפות אחרי הרוקדת, חוזרות על כל סיבוביה ומשתדלות לנגוע בה במחושיהם. אחר כך הן מתיישבות, מתכוננות לתעופה, עוזבות את הקן, אולם אינן עפות ישר למקור הצוף, אלא מתפזרות בכל הכיוונים ומחפשות את הפרחים בעלי אותו הריח אשר מהן נלקח הצוף. ריקוד ה- "8" של אוספות אבקת הפרחים ע"פ Von Frish - מראה הריקוד הסיבובי, שהמזון נמצא בקרבת הכוורת. באופן דומה נמסרות ידיעות על מציאת מקור מזון במקום רחוק יותר: הדבורים המוצאות מקור עשיר באבקת פרחים , חוזרות לקן עם השלל ו"רוקדות" ריקוד אחר. הן רצות במסלול השמיניה, אשר הנקודה המרכזית בה מאונכת לקן. הדבורה ה"רוקדת" מטלטלת את בטנה הנה והנה. גם ריקודה מעורר את האוספות והן עוזבות את הקן ועפות בכל הכיוונים בחפשן אבקת פרחים מאותו הצבע ובעל אותו הריח, שהיו בצמידה של הדבורה המבשרת. הריקוד בשמיניה מראה שהמרחק גדול יותר והקו הישר שבו - מראה מהו כיוון התעופה אל המזון. בבליוגרפיה: פון פריש ק., דבורים - חושיהן ולשונן, ספרי טבע וארץ בן נריה א., גידול דבורים פוצ'ינקובה פ., אפיתרפיה, הוצאת בריאוטבע בע"מ