חיטה
הסוג החשוב ביותר במשפחת הדגניים (Gramineae) - ובתת משפחת הסיסנים.
החיטה היא צמח עשבוני חד-שנתי גובהו מ - 60 עד 150 ס"מ. הפרחים (שיבוליות) ערוכים בתפרחת המכונה שיבולת. ציר השיבולת פחוס ובנוי פרקים-פרקים. לשני צדיו של הציר יושבות לסירוגין השיבוליות. כל שיבולית היא בת 2-5 פרחים ומלווה בשני חפים (גלומות): גלומה עליונה ומולה גלומה תחתונה. בפרח שלושה אבקנים ועלי אחד בעל שתי צלקות מנוצות. הפרחים העליונים בשיבולת החיטה - עקרים. ההאבקה בדגניים בדרך כלל ע"י הרוח, אבל בחיטה ההאבקה עצמית, וחלה בד"כ עוד לפני הצצת השיבולת. הפרי גרגר חופשי, כמעט גלילי,פחוס במקצת מהצד.גרגר חיטה מפותח כהלכה מורכב מאנדוספרם (80 - 85%), עובר
(2 - 3%) וסובין (13 - 17%). העובר מכיל כמעט את כל השומן. גם עשיר במינרלים. מרבית התאית והמינרלים נמצאים בקליפת הגרגר (הסובין). האנדוספרם מורכב בעיקר מגרגרי עמילן עטופים חלבון (בחלקו גלוטן).
טיפוח החיטה וגידולה כצמח תרבות החל עוד בימי קדם, והיא סיפקה מזון לאדם הקדמון בתקופה הניאוליתית, בתקופת הברונזה ובתקופת הברזל. זה היה הדגן העיקרי באזור הים-התיכוני בימי האבות.
משערים שמקורם של מיני החיטה בעשבי-בר בעלי גרגרים גדולים אשר משכו את האדם הקדמון לאוגרם כמזון, ובמרוצת הזמן לזרעם מסביב למקום מושבו.חיטת-הבר המכונה "אם החיטה", נתגלתה ע"י אהרון אהרונסון בצפון הארץ, והיא גדלה בר בגליל העליון, בגליל התחתון, באזור הכרמל, בגלבוע, בשומרון וביהודה והיא דומה מאוד לאם החיטה הזן התרבותי חיטה דו-גרגרית.
לסוג חיטה יש כ- 20 מינים שרובם תרמו לפיתוח הזנים התרבותיים.
לפי מסלול הטיפוח המשוער של זני התרבות מחלקים את את מיני החיטה לשלוש קבוצות עיקריות על פי מספר הכרומוזומים בתאיהם:מינים דיפלואידים (2n), מינים טטראפלואידים (4n), ומינים הכסאפלואידיים (6n).
החיטה הקשה - T. durum הופיעה במאה הראשונה לספירה. זהו מין החיטה השני בחשיבותו בימינו, והוא השולט בחקלאות המסורתית של כל הארצות הים-תיכוניות.
חיטה רכה, או חיטת הלחם - T.aestivum (vulgare). מקמחה נאפה רוב הלחם בעולם. קמח זה עולה בתכונותיו על הקמח של כל שאר מיני החיטה. גם כושר ההנבה עולה על זה של שאר המינים.החיטה היא הדגן בעל התפוצה העולמית הרחבה ביותר, עם שטח זרוע של 2,300 מיליון דונם, ותפוקה של קרוב ל- 500 מיליון טונות גרגרים.
החיטה גדלה בכל אזורי העולם, פרט לאזורים הטרופיים הרטובים. בישראל: בתנאי בעל, בכמות גשמים סבירה, אין גידול אשר יוכל להתחרות בחיטה מבחינת רווחיותה.גידול החיטה בארץ ממוכן כליל, ומצריך כמות מזערית של עבודת ידיים.
הזריעה - במכונת זריעה משולבת עם מתקן דישון. הדברת העשבים נעשית בזמן הגידול בתכשירים הורמונליים המבחינים בין עשבי בר רחבי עלים לבין הדגן. הקציר נעשה ב"קומביין", הקוצר, דש, מנקה את הגרגרים, ומעמיס אותם אוטומטית.
החל משנות ה - 60 של המאה העשרים, לאחר הכנסת הזנים עתירי היבול, גדלה כמות החיטה המיוצרת פי 6.2, ואילו שטח המזרע גדל פי 2 בלבד. היבול הממוצע של החיטה בארץ עלה מ- 105 ק"ג לדונם ב- 1948/49 ל- 324 ק"ג לדונם בשנות ה - 80.
השימוש העיקרי של גרגרי חיטה הוא הפקת קמח לאפיית לחם. מוצרים נוספים מגרגרי חיטה הם פניני חיטה (בורגול) המשמשים להכנת דייסות, ופתיתי חיטה (breakfast foods). משתמשים גם בכמויות גדולות של חיטה לייצור אלכוהול ובירה, להפקת עמילן וגלוטן. קמח מחיטה קשה (T.durum) אינו מתאים לאפיית לחם רגיל, אלא למיני מאפה שאינם צרכים תפיחה (פיתות, מצות). שימושו העיקרי הוא לתעשיית אטריות המיוצרות מסולת דקה (semolina) שטוחנים מהגרגרים הזגוגיים והקשים של מין זה. הסובין של החיטה משמשים להזנת בעלי-חיים. קש החיטה משמש להזנת בעלי-חיים וכמו כן כחומר גלם להפקת תאית, לתעשיית קרטון, נייר וסיבית.
