bg
סחלב

כינוי עממי לקבוצת סוגים במשפחת סחלביים - Orchidaceae.

סחלב משפחה זו היא מן הגדולות ביותר במערכת מכוסי הזרע במחלקת חד-פסיגיים ובעלת תפוצה רחבה מאד על פני כדור הארץ. קיימים בעולם 450 סוגי סחלבים ומעל 15,000 מיני סחלבים. בארץ גדלים בר 11 מינים (סחלבים ודבורניות), רובם נדירים.

פרח הסחלב נחשב לפרח יוקרתי מאד ומגדלים מסחריים מטפחים ומגדלים כמה אלפי זני מכלוא של סחלבים. רוב מיני הסחלבים בעולם ובעיקר האפיפיטים (הגדלים על צמחים) גדלים באזורים הטרופיים של אסיה ואמריקה. חלקם גדלים על הקרקע וחלקם ספרופיטים (חסרי כושר הטמעה; ניזונים וגדלים על חומר אורגני שהם מפרקים).

הסחלבים הם גיאופיטים (צמחים בעלי פקעת או קנה שורש ) רב שנתיים. העלים ערוכים בשושנת בבסיס הצמח. הגבעול מצמיח, לעיתים, גם שורשים אדווניטיביים, שורשי אוויר או אחיזה, המסייעים גם בקליטת מים מן האוויר (בעיקר באפיפיטים).

הפרחים מעניינים ומיוחדים, לעיתים, בצורתם ויש בהם המתאימים להפליא למאביק יחיד או מספר מאביקים ייחודיים. הפרחים ערוכים בתפרחת דמוית אשכול או מכבד או שיבולת. הפרחים בעלי 6 עלי עטיף.העטיף כפול או כותרתי בעל סימטריה דו-צדדית. מבין ששת עלי הכותרת מתבלטת השפית שהיא לרוב גדולה ושונה בצבעיה משאר הכותרת. השפית משמשת ברוב המינים כמשטח נחיתה לחרקים הפוקדים את הפרח.

סחלב השחלה מהווה את עוקץ הפרח (שחלה תחתית). ברוב מיני הסחלבים, יש לפרח דורבן שהוא המשכה של השפית ובו נאגר הצוף המופרש בדרך-כלל על ידי בסיס השפית. מספר האבקנים הפוריים 1-2 ושאר האבקנים מנוונים (סטמינודים). בראש האבקן - גוש אבקה המורכב מגרגרים רבים מאד מלוכדים והמכונה: אבקית (פוליניום). עוקץ האבקית, המכונה זנבון נתון בתוך בלוטה המפרישה חומר דבקי (כרית הדבקה). הבלוטה נמצאת במעין "כיסון" והיא רגישה מאד למגע.

חרקים המבקרים בפרח מנתקים בקלות את האבקיות עם הזנבונים והבלוטה והללו נדבקים לגופם (בעיקר לראשם), ומתכופפים קדימה. בביקורם בפרח הבא - מגיעות האבקיות בדיוק אל מיקום הצלקת. עמוד העלי קצר מאד וביחד עם הצלקת המופיעה כמשטח קערורי, הוא מעורה באבקנים, כך שנוצר אבר אחד הנקרא עמודון (גינוסטמיום).

המאביקים העיקריים הם דבורים (בודדות), צרעות פרפרים וזבובים. הם נמשכים לפרחים מסיבות שונות ומשונות: יש המציעים צוף כמזון, יש מיני סחלבים שצורת השפית שלהם דומה בצורתה לדבורה וחלקם אף מפרישים ריח הדומה לפרומון הנקבה ומושכים אליהם זכרי דבורים; יש המציעים לחרקים מקום לינה מוגן וחמים, יש המפרישים ריחות רקב ומושכים נקבות זבובים להטלה ועוד..

הפרי - הלקט הנושא כמה מיליוני זרעים.
משך הפריחה של פרח בודד (בסחלבי הארץ) הוא כשבוע עד 10 ימים. סחלבי האזורים הטרופיים יכולים להישאר פתוחים (כל עוד לא הופרו) למשך כמה חודשים!
הסחלבים מתרבים הן ברבייה וגטטיבית והן על ידי זרעים (תלוי במין).
זרעי הסחלבים זעירים ביותר והם נישאים ברוח למרחק עשרות ואף מאות קילומטרים.

סחלב הזרע מכיל עובר בלבד ואינו מכיל חומרי תישמורת. לכן נביטת זרע כזה מותנית בנחיתה על מצע מתאים ביותר להתפתחותו. הגורם המאפשר התפתות נבטים של סחלב היא פטרייה החיה בתוך שורשי הסחלב והיא המספקת לנבט את המינרלים הדרושים לו. יחסי הגומלין בין הפטרייה לשורשי הסחלב נקראים: מיקוריזה.

התפתחות הנבטים היא איטית ביותר. בדבורנית, למשל, חולפות 5 - 7 שנים עד להופעת עמוד הפריחה הראשון ויש מיני סחלבים שפורחים רק לאחר 10 או 12 שנים מיום נביטתם.

ברוב אזורי העולם (פרט לטרופיים) מגדלים סחלבים בבתי צמיחה המותאמים לדרישותיהם ה"מפונקות" והספציפיות של המינים השונים. מקובל לגדלם על מצע אורגני או על טוף נקי. דרישות האור והטמפרטורה שונות בזנים השונים. משטר ההשקיה מבוסס על מי גשם או מים מזוקקים הניתנים במשטר של יובש ורטיבות לסירוגין (יש להימנע ממצע רטוב לאורך זמן). כמוכן חשוב לדשן בכמויות הרצויות ובתכיפות החיונית להתפתחות תקינה. רוב הריבוי הוגטטיבי המסחרי נעשה כיום בשיטות של תרבית רקמה, שיטה המקצרת את טווח הזמן עד לפריחה ל - 3 שנים בלבד.


העמותה לקידום החינוך המדעי בישובי אצבע הגליל