הדרים Citrus
קבוצת עצי פרי, ירוקי עד המהווים סוג במשפחת פיגמיים - Rutaceae.
ההדרים הם מן החשובים שבגידולים החקלאיים והמסחריים. המינים החשובים הם: אשכולית, אתרוג, חושחש (המשמש ככנה), מנדרינה, קלמנטינה וקליפים נוספים, לימון, לימונית פומלה ותפוז. ההדרים הם צמחים ריחניים וקוצניים, בדרך כלל. הקוצים, המצויים בחיק עלה, נחשבים כקוצים-עלים, כלומר - עלים בסיסיים של ניצן, אשר הפכו לקוצים. העלים גלדניים, ירוקי-עד ומבריקים בצדם העליון. העלים מכילים בלוטות שמן אתרי ריחני המופיעות כנקודות בהירות על רקע הירוק העז של העלה. אם ממוללים את העלים - נפוץ מהם הריח האופייני הנודף גם מהפרי. פטוטרת העלה מורחבת, לעתים, על-ידי תוספות דמויות כנפיים.
עונת הפריחה - מסוף דצמבר ובעיקר באביב. הפרחים מופיעים כבודדים או מקובצים בתפרחת דמוית סוכך, אשכול או מכבד. צבע הפרחים לבן וריחם נעים מאד. עלי הכותרת בשרניים ונושאים אף הם בלוטות שמן אתרי. האבקנים (15 ויותר) ערוכים בעיגול, זיריהם מאוחים ויוצרים כעין כוס, בה מצטבר הצוף הרב. הצופן מקיף את השחלה וצורתו דסקית כעין כרית או בצורת טבעת.
ההאבקה היא הדדית ומבוצעת על-ידי חרקים שוחרי-צוף, אך גם האבקה-עצמית היא יעילה. פרחי ההדרים מושכים מאד (כנראה ע"י ריחם הנישא למרחוק) חרקים ובעיקר דבורי דבש. דבש הדרים הנאגר בכוורות באביב נחשב לדבש מעולה.
הפרי - ענבה מיוחדת במינה: דופן הענבה מורכב משלוש שכבות: קליפה חיצונית צבעונית (אקזוקארפ) עשירה בשמן אתרי, קליפה אמצעית (מזוקארפ) לבנה וספוגית בשל חללי האוויר שבין התאים, ושכבה פנימית שקופה (אנדוקארפ), שהיא היוצרת את פלחי הפרי. מהשכבה הפנימית צומחים שקיקי-העסיס, שצורתם כדמעה מוארכת. בתוך הפלחים, בין שקיקי העסיס נמצאים גם הזרעים. הערך הכלכלי של ההדרים הוא גדול מאוד: הפירות נאכלים חיים או כשימורים, ריבות ופרי קפוא. מכינים מהם מיצים ומשקאות חריפים. פרי ההדר הוא מקור חשוב לויטמין C, לפקטין ולשמנים אתריים המופקים מהקליפה, שבהם מרבים להשתמש בתעשיית התמרוקים וברפואה. עסיס הפרי עשיר בסוכר והקליפות משמשות מאכל לבע"ח.
עצים ושיחים מהסוג הדר משמשים גם כצמחי נוי וכצמחי דבש מצוינים. האזורים הטרופיים של אסיה הדרומית-מזרחית, בורמה, אינדונסיה, וייטנאם, הודו וסין, נחשבים כמולדת של רוב מיני ההדר. שם הם תורבתו לפני יותר מ-3,000 שנה, לצורכי נוי (הגנים התלויים בבל), ולהפקת השמנים הריחניים, להכנת תמרוקים.על אף היותם טרופיים בעיקרם, מגדלים כיום הדרים גם באזורים רבים אחרים בין קווי הרוחב 250-350 צפונה ודרומה מקו - המשווה. התקדמות רבה חלה עם הרכבת זנים שונים על כנות העמידות בעיקר בפני טמפרטורות נמוכות. זנים חדשים רבים פותחו וחלקם מותאמים גם לאקלים שאיננו טרופי.
עצי הדר סובלים גם מרוחות חזקות. גידולם מצליח בקרקעות קלות ובינוניות בתנאי אוורור וניקוז טובים. הדרים נפגעים ממחלות נגיפיות, מחלות פטרייתיות ומזיקים שונים כגון: אקריות כנימות וזבוב הים התיכון. בישראל הייתה הצלחה להדברה ביולוגית של מספר סוגי כנימות ע"י הכנסת אויבים טבעיים למטע. שטח ההדרים בישראל בראשית שנות השמונים היה כ- 400 אלף דונם. רוב הפרי משווק לחו"ל.
