דבורת הדבש דבורת הדבש היא חרק חברתי מובהק, שחייו מתנהלים בחברה מאורגנת ומפותחת להפליא, בתוך קן (המכונה כוורת, כאשר הדבורים נמצאות תחת טיפוחו וטיפולו של כוורן). קן הדבורים (בטבע וגם בכוורת) מונה כמה רבבות פרטים: אלפי פועלות, מאות זכרים ומלכה אחת - כולם בעלי מוצא גנטי משותף והוא מכונה : משפחה או דבורית. מבחינה גנטית המלכה והפועלות הן נקבות, אולם רק המלכה מסוגלת להטיל ביצים פוריות. הדבורים - Apoidea הן על-משפחה של חרקים מסדרת הדבוראים - Hymenoptera, שהיא אחת הסדרות הגדולות ביותר בעולם החי. על-משפחת הדבורים כוללת כ- 2,000 מינים, המשתייכים למשפחות Bombidea ו- Apidea. המשפחה האחרונה כוללת את הסוג Apis, ובו 4 מינים שאחד מהם הוא דבורת הדבש המערבית - mellifera Apis. מין דבורים זה הוא ספק הדבש, הדונג, אבקת הפרחים, הפרופוליס וארס הדבורים, ומשמש כחרק עיקרי בהאבקת גידולים חקלאיים. לדבורה יש שתי עיני תשבץ גדולות, המורכבות מכ- 4,000 עיניות פשוטות. על מצחה, בין העינים המורכבות,יש 3 עינים (עיניות) נקודתיות בודדות. הדבורה מסוגלת להבחין בצבעים וצורות. היא אינה רואה את הצבע האדום, אך היא רואה קרניים אולטרה-סגולות, שעין האדם אינה רואה. קיימת בדבורים "שפה" מיוחדת, מעין ריקוד, המאפשר לדבורים הסיירות להעביר מידע על מציאת מקור מזון, כיוון הימצאו, מרחקו מהכוורת, טיבו ומידת השפע שלו. כמו-כן מתבצעת התקשורת ביניהן באמצעות הפרשת חומרי ריח (פרומונים). הקן ודייריו דבורי הדבש מאורגנות בקינים (או בכוורות), במבנה חברתי וזוויגי קבוע: בכל כוורת יש מלכה אחת, נקבה פוריה שהמבנה הכרומוזומלי שלה דיפלואידי: 32 =n2. רוב צאצאיה הן דבורים פועלות, דיפלואידיות אף הן, אך אין הן יכולות להיות מופרות. רק במצבים מיוחדים הן מסוגלות להטיל ביצים, לא מופרות, הפלואידיות (n=16). מיעוט מצאצאי המלכה הם זכרים הפלואידיים. הביצה שממנה תבקע המלכה זהה לביצת הפועלות, אך היא מוטלת לתוך תא מיוחד ("תא מלכון"), והרימה הבוקעת ממנה מוזנת, משך כל זמן התפתחותה, במזון מלכות בכמות רבה. כאשר נשלם הגלגול, והמלכה בוקעת מתוך הגולם שבתא, היא עוברת ועוקצת למוות את שאר המלכות הפוטנציאליות הנמצאות בשלב שלפני הבקיעה. אין אפשרות של שתי מלכות במשפחה אחת. (עוקץ המלכה חלק, והיא יכולה לחזור ולעקוץ כמה פעמים. העוקץ של הפועלת משונן כמשור, וכאשר היא עוקצת גוף גמיש במקצת הוא נקרע, והדבורה מתה). לאחר בקיעתה, יוצאת המלכה הצעירה למעוף כלולות בו היא מזדווגת עם מספר זכרים באוויר. תאי הזרע נאגרים בגופה והמלכה המופרית חוזרת לכוורת ומתחילה להטיל בתאי החלה המוכשרים למטרה זו. המלכה דוחקת את בטנה לתא ומטילה ביצה אחת בכל תא. בהטילה לתוך תא רגיל עוברת הביצה ליד כיס הספרמטוזואים (תאי הזרע) ומופרית. מביצה מופרית תבקע רימה שתהפוך למלכה או פועלת והדבר תלוי בעיקר בסוג המזון וכמותו המוגש לרימה בימים הראשונים לחייה וגם במבנה התא (רימה מתפתחת למלכה בתא גדול יותר הנקרא "מלכון"). כשהמלכה מטילה לתא מורחב רק במעט ("תא זכרי"), לא נפלטים תאי זרע ואין הביצה נוגעת בספרמטוזואון. במצב זה מוטלת ביצה לא מופרית וממנה יבקע זכר הפלואידי, חסר עוקץ שכל ייעודו הוא להפרות מלכה צעירה. המלכה מטילה כל חייה, בלי הרף, ומטופלת על ידי קבוצת פועלות. בעת שיא הפעילות האביבית יכול מספר צאצאיה הפועלות בכוורת אחת להגיע לרבבות ואילו בעונת השפל, יורד מספרן עד למאות אחדות בלבד. מספר הזכרים באביב מגיע למאות אחדות. הפועלות מאכילות אותם כל עוד יש שפע, אך בעונות שפל הם מגורשים אל מחוץ לקן. נוסף לתפקידה בקיום המין ממלאה המלכה תפקיד בליכוד רבבות הפועלות החיות בקן ובשמירת הסדר והתפקוד השוטף שלהן. פרומונים המופרשים על ידי המלכה מונעים התפתחות שחלותיהן של הפועלות ומונעים פילוג המשפחה ויציאה להתנחלות, כל עוד הצפיפות בכוורת נמוכה. בצפיפות גבוהה, כמות הפרומונים שמפרישה המלכה אינה מספקת והמשפחה מכינה עצמה להתנחלות (נוצרים מלכונים בהם תתפתחנה מלכות חדשות). חיי הדבורה הפועלת חייה ופעולותיה של הדבורה הפועלת מוסדרים ומכוונים לפי סדר זמנים קבוע. ביומים - שלושה הראשונים לחייה הפועלת עובדת מעט ועיקר עיסוקה - ניקוי תאים והכנתם לקבלת. בינתיים, מתפתחות בלוטות הלסת שבראשה, מהן מפרישה הפועלת מזון מלכות ומאכילה בו את רימות העמלות (רימות שמיועדות להתפתח לדבורים פועלות) בימים הראשונים לחייהן ו/או את הרימות במלכונים (במידה וישנם) וכן את המלכה עצמה. את הרימות במלכונים תמשיך העמלה להזין במזון מלכות בכמות מרובה עד להתגלמותן. לאחר שבלוטת הלסת שלה מתנוונת (כשבוע מיום בקיעתה) מאכילה הפועלת את הרימות בתאים הרגילים בעיקר בתערובת של דבש ואבקת פרחים ("לחם דבורים"). לעתים היא משמשת כאומנת למלכה או לדבורים צעירות. כל רימה זוכה לכ- 1,500 ביקורים ביממה. הפועלות המאכילות עצמן ניזונות בצוף ואבקת פרחים שהובא על-ידי קודמותיהן. החל מהיום ה- 10 (פחות או יותר) לחייה מתחילה הדבורה בניסיונות תעופה מחוץ לכוורת. בינתיים מתפתחות בגופה בלוטות המפרישות דונג (מהיום ה- 12 לערך לחייה). בתקופה זו של חייה היא מסוגלת, במשך כשבוע ימים, לייצר דונג ולבנות ממנו תאים המשמשים כבית גידול לרימות וכמקום אחסון לאבקת פרחים ודבש וכן היא עוסקת בחתימת תאי הגלמים והדבש הבשל בדונג (משך הזמן בו תעסוק בכך תלוי גם בצרכי הכוורת). הפועלות בנות 18-20 יום שומרות על פתח הכוורת ומתקיפות בע"ח או דבורים זרות המנסים להיכנס לכוורת. חלקן עוסקות גם בקבלת הצוף והאבקה המובאים לכוורת על ידי דבורי השדה. פועלות בגיל של כשלושה שבועות יוצאות מהכוורת לאסוף צוף, אבקת פרחים, שרף עצים או מים (לפי צרכי המשפחה). יחס הגומלין בין הדבורים לצמח דבורת הדבש ממלאת תפקיד מכריע בהאבקה, הן בגלל תפוצתה הרבה, הן משום יכולתה להבחין בצורות וצבעים ולזכרם והן בגלל "נאמנותה": תכונתה לחזור ולפקוד פרחים של צמחים מאותו המין בזה אחר זה (עד שפריחתם מסתיימת) ידועה כ"נאמנות". היא תשוב ותפקוד את השדה, הפרדס או המטע הפורח, עד שתבקר את רוב הפרחים במקום - תכונה חשובה מאד להאבקה יעילה. כדי לשוב לאתר המבוקר נעזרת הדבורה הן במספר חושים: חוש הראייה, חוש הריח וחוש הכיוון. מידע על מיקום הפרח המסוים נמסר לשאר הדבורים בכוורת בשפת הריקוד ובתוספת טעם וריח: הדבורה הסיירת מביאה עם המלקוח (הצוף או האבקה) גם קצת מחומרי הריח של הפרח, ואלה מתפשטים בכוורת בעת הריקוד. כוורנים רבים מבססים כיום חלק מהכנסתם על שירותי האבקה, תוך שהם משכירים כוורות למגדלי האבוקדו, הירקות, מטעי הנשירים, מגדלי החמניות, אספסת ובצל לזרעים וגם לבעלי חממות.